_edi.png)
החזון שלי על עתיד החינוך
- sudburyksaba
- 9 בנוב׳
- זמן קריאה 7 דקות
החזון שלי על עתיד החינוך
מאת: פרופ' פיטר גריי
תרגום: חנן ריינר
הקדמה - חנן ריינר
האם מה שהיה בעולם החינוך צריך להימשך?
פרופ' פיטר גריי מציג במאמרו הסתכלות ביקורתית על מערכת החינוך הקיימת ומציע אלטרנטיבה עתידית שמנקודת המבט שלו תואמת יותר את רוח הזמן והאדם.
-----------------------------------------------------
כישלון המערכת הנוכחית שלנו
ילדים מגיעים לעולם כשהם מתוכננים ביולוגית לחנך את עצמם. סקרנותם, שובבותם, חברתיותם והרצון העצמי שלהם, עוצבו כולם על ידי ברירה טבעית כדי לשרת את תפקיד החינוך.
ראו מידע נוסף ב:
אז מה אנחנו עושים? בעלות גבוהה (כ-16,000 דולר לילד לשנה בממוצע עבור בתי ספר ציבוריים מגן חובה עד י"ב), אנחנו שולחים אותם לבתי ספר שמכבים במכוון את האינסטינקטים החינוכיים שלהם - מדכאים את סקרנותם, שובבותם, חברתיותם ואת הרצון העצמי שלהם - ואז מנסים, בצורה לא יעילה ולא אפקטיבית, לחנך אותם באמצעות מערכות של תגמול ועונש המתנהלות על בסיס יהירות, בושה ופחד.
מחקרים מראים שבעלות נמוכה בהרבה, ובשמחה במקום בכאב, אנו יכולים להקל במקום לדכא את הדרכים הטבעיות של ילדים ובני נוער לחנך את עצמם ועם תוצאות מצוינות.
ראו מידע נוסף ב:
יותר ויותר משפחות מודעות לכך ומוצאות דרכים להוציא את ילדיהן מחינוך כפוי לטובת חינוך עצמי או משהו קרוב לכך. ראו מידע נוסף ב: https://www.self-directed.org/
חלק ניכר מהכתיבה הקודמת שלי על חינוך קשורה לשנות הלימוד שאנו לצערנו תופסים כ"שנות גן עד י"ב" (כאילו חינוך הוא או אי פעם יכול להיות דבר מדורג שבו למידה מתבצעת לאורך פס ייצור). כתבתי על איך ביטול כל המערכת המדורגת ומתן אפשרות לצעירים לעשות וללמוד כל מה שמעניין אותם בכל זמן נתון במסגרות מעורבות גילאים, עובד כל כך טוב בבתי ספר כמו סדברי ואלי ובמסגרות רבות אחרות שפותחו כדי להקל על חינוך עצמי.
ראו מידע נוסף ב:
אבל מה לגבי שנות הלימודים שאנו מכנים "השכלה גבוהה", במיוחד ארבע השנים לקראת תואר אקדמי? צעירים רבים, בגלל לחץ משפחתי וחברתי או בגלל שזוהי דרישה לקריירה שהם רוצים לעסוק בה, רואים בכך גם חובה מהותית. עבורם לימודים אקדמיים הם רק המשך של התיכון - מדובר בכיתות י"ג, י"ד, ט"ו ו-י"ז. שנות הלימודים הללו יקרות אף הרבה יותר מהשנים הקודמות, כשהוצאה זו צריכה להיות משולמת בדרך כלל על ידי ההורים או באמצעות הלוואות שיכולות להכביד על אדם במשך עשרות שנים. יתר על כן, ישנן עדויות הולכות וגדלות לכך שמעט נלמד בשנים אלה. פרופסור שאמוס חאן, שמבקר את המאמץ שהוא חלק ממנו, תיאר אותו כמערכת אפליה הזוכה לאישור חברתי. הוא כתב: "אני חלק ממפעל גדול להכשרת תעודות ... מכללות מקבלות אמריקאים שכבר זכו למעמד (סטטוס משפחתי. ח.ר.) והן לא דורשות מהן לעשות הרבה או ללמוד הרבה. לאחר ארבע שנים אנחנו נותנים להם תעודה. תעודה זו מזכה אותם בשכר גבוה יותר. בתי הספר עוזרים לטשטש את האיכות האריסטוקרטית של החיים האמריקאים. הם עושים זאת על ידי המרת זכויות המוענקות מלידה (שכולנו חושבים שאינן הוגנות) לתעודות (שנתפסות כלגיטימיות)."
מחקרים תיעדו את מיעוט הלמידה בפועל המתרחשת במהלך שנות הלימודים במכללה.
בגלל האופן שבו אנו בונים אותה, חינוך במכללה הוא הסחורה שעבורה אנשים מנסים לקבל את המינימום שהם יכולים לקבל עבור כספם. זה היה נכון אפילו כשהייתי במכללה לפני עשרות שנים, וזה נכון אף יותר כיום. מחקרים מראים שזמן הלימודים הממוצע לשבוע עבור סטודנטים במכללה ירד מכ-25 שעות בשנת 1960 לכ-12 שעות בשנים האחרונות, וכי סטודנטים נמנעים במכוון משיעורים הדורשים כתיבה מקורית או כמויות ניכרות של קריאה.
ראו מידע נוסף ב:
מנהלי מכללות טוענים זה מכבר שהיתרון העיקרי של השכלה אקדמית הוא שיפור בחשיבה ביקורתית, אך מחקרים שיטתיים מראים כי שיפורים כאלה הם למעשה קטנים למדי בסך הכל ועבור כ-45% מהסטודנטים הם אינם קיימים.
ראו מידע נוסף ב:
עד כה לא הצלחתי למצוא ראיות לכך שחשיבה ביקורתית משתפרת במשך ארבע שנות לימוד אקדמיות יותר מאשר אצל אותם אנשים או אנשים דומים, אילו היו מבלים את ארבע השנים הללו בעשייה אחרת. בסקר שנערך על ידי PayScale Inc., כ 50% מהמעסיקים התלוננו כי בוגרי מכללות שהם מגייסים אינם מוכנים למקום העבודה והסיבה העיקרית שהם ציינו היא חוסר במיומנויות חשיבה ביקורתית. דרכי הלמידה השגרתיות האנדמיות לתיכון, הכרוכות בחשיבה ביקורתית מועטה או ללא חשיבה ביקורתית כלל, הופכות יותר ויותר לדרכי הלימודים האקדמיים. התצפיות שלי מצביעות על כך שחשיבה ביקורתית צומחת בעיקר באמצעות עיסוק בתחומי עניין אישיים והקדשת זמן לדיאלוג רציני עם אחרים שחולקים תחומי עניין אלה ולא מפרקטיקות סטנדרטיות בכיתה. (ראו את הדיון שלי כיצד ניתן להביא חשיבה ביקורתית לכיתות https://petergray.substack.com/p/31-my-attempts-to-improve-critical)
מערכת חינוך תלת-שלבית ורציונלית
אני מדמיין עתיד עם משהו כמו הגישה התלת-שלבית לחינוך, אם כי אני לא יודע בדיוק איך או כמה מהר השינוי יתרחש.
שלב א'. גילוי: למידה על עולמך, על עצמך, וכיצד השניים משתלבים יחד
חמש עשרה עד שמונה עשרה השנים הראשונות לחייו של אדם הן, על פי תפיסה זו, בעיקר שנים של משחק וחקירה עצמית, במהלכן צעירים מבינים את העולם סביבם, מנסים דרכים שונות להיות בעולם זה, מפתחים ומחפשים תחומי עניין שמלהיבים אותם, ויוצרים לפחות תוכנית ראשונית כיצד יוכלו לפרנס את עצמם כמבוגרים עצמאיים. זה מה שקורה כבר עכשיו עם צעירים המחנכים את עצמם בבתי ספר או במרכזי למידה המיועדים לחינוך עצמי או בחינוך עצמי מבוסס בית וקהילה, המכונה בדרך כלל חינוך עצמי לא-ביתי. בחזוני לעתיד, מרכזי למידה ופנאי הנתמכים על ידי הציבור יספקו משאבים שיאפשרו לכולם, ללא קשר להכנסה משפחתית, לחנך את עצמם היטב בקהילה של אחרים.
ראו מידע נוסף ב:
שלב ב'. בחינת מסלול קריירה
אחת הבעיות הרבות במערכת החינוך הנוכחית שלנו היא שגם לאחר 17 שנות לימוד (גן חובה עד כיתה י"ב ועוד מכללה), לתלמידים יש הבנה מועטה לגבי קריירות פוטנציאליות. המקצוע היחיד למבוגרים שרובם ראו ישירות הוא מקצוע של מורה בכיתה. תלמיד אולי החליט, מסיבה כלשהי (אולי כי זה נשמע יוקרתי), להיות רופא, עורך דין, מדען או מנהל עסקים, אבל התלמיד יודע מעט על מה זה אומר להיות דבר כזה.
במערכת החינוך הרציונלית שאני חושב עליה, סטודנטים יבלו זמן בעבודה במסגרות אמיתיות שיעזרו להם להבין מה כרוך בקריירה לפני שהם מתחילים הכשרה ייעודית לאותה קריירה. לדוגמה, אדם המעוניין להיות רופא עשוי לעבוד בבית חולים לתקופה מסוימת, אולי כסניטר או כעוזר רפואי כלשהו. אולי זו תהיה התמחות רשמית עם מעט קורסים כחלק ממנה, או אולי סתם עבודה רגילה. בדרך זו האדם יקבל הבנה מעשית של מה זה להיות רופא ויעשה הערכה מציאותית האם זה יהיה עבורו/ה נתיב טוב או לא. האם אני אוהב להיות בבתי חולים ובסביבת אנשים חולים? האם יש לי את סוג החמלה והחוסן, כמו גם כישורי חשיבה, הנדרשים כדי להיות רופא טוב? אם התשובה היא לא, אז הגיע הזמן לנסות נתיב קריירה אחר.
אותו הדבר נכון לגבי כל קריירה אחרת. אדם המתעניין במשפטים יכול לעבוד במשרד עורכי דין; אדם המעוניין להיות מדען עשוי לעבוד כעוזר מעבדה או עוזר שטח; אדם המעוניין להיות מהנדס עשוי לעבוד כעוזר הנדסי. בדרך זו הוא יקדם את השכלתו וירכוש ניסיון מהעולם האמיתי תוך כדי שהוא מרוויח לפחות קצת כסף במקום לבזבז כסף. בתהליך זה האדם יכיר ויהיה מוכר על ידי אנשי מקצוע בתחומי העניין שלו, אשר יוכלו לכתוב המלצות שיסייעו בבקשות להכשרה נוספת או לקידום.
כ
שלב ג'. קבלת הסמכה לעבודה ייעודית
עבור סוגים מסוימים של עבודה חיוני לוודא שהאנשים שעושים זאת יודעים מה הם עושים. אלו הן העבודות שעבורן הכשרה מיוחדת בהנחיית מומחים ובעזרת מבחנים קפדניים, עשויה להיות חיונית. לפני שאני שוכר מנתח, רופא שיניים, עורך דין, חשמלאי או אינסטלטור, אני רוצה לוודא שהאדם קיבל הסמכה ורישיון באמצעים הכוללים הוכחת כשירות. זהו השלב היחיד במערכת החינוך שבו מבחנים צריכים להיות חיוניים. הסמכה כזו עשויה במקרים מסוימים להיות חלק בלתי נפרד מהתמחויות, או במקרים אחרים להתרחש בבתי ספר להכשרה מקצועית כגון בתי ספר מקצועיים, בתי ספר לרפואה או בתי ספר למשפטים. לכן, האישה הצעירה שבחנה קריירה רפואית על ידי עבודה כעוזרת רפואית עשויה, בשלב מסוים, להגיש מועמדות לבית ספר לרפואה. כדי להתקבל היא תצטרך להציג ראיות שהיא יודעת למה היא נכנסת ושהכינה את עצמה כראוי להתחיל הכשרה כזו; ואז, בסוף, היא תצטרך להוכיח כשירות בכל התמחות רפואית שבחרה.
העתיד התחיל
תיארתי את כל זה כחזון לעתיד, אבל זהו עתיד שכבר מתגלה אם כי באיטיות. בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים, לפחות בארצות הברית, עוזבים בתי ספר קונבנציונליים ועוברים לחינוך ביתי או חינוך אלטרנטיבי אחר. סקרים שנערכו בשנת 2022 הצביעו על כך שבין 5 ל-7 אחוזים מילדי ארה"ב למדו בבית.
ראו מידע נוסף ב:
דיווחים עדכניים יותר ממדינות נוספות מצביעים על כך שברוב המדינות שיעורי החינוך הביתי עלו במידה ניכרת.
ראו מידע נוסף ב:
משפחות המחנכות בבית כמעט תמיד נעות לכיוון של מתן אפשרות לילדיהן יותר משחק וחקירה שבחרו לעצמם בהשוואה למה שהתאפשר לילדיהן בבתי הספר. וככל שמספר המשפחות המחנכות בבית גדל, למשפחות יש יותר הזדמנויות להתאחד וליצור מרכזי משחק ולמידה עבור ילדיהן.
בשנים האחרונות ישנה גם ירידה במספר הצעירים שבוחרים ללמוד באוניברסיטה. שיא ההרשמה לאוניברסיטה בארה"ב התרחש בשנת 2011 ומאז הוא נמצא במגמת ירידה.
ראו מידע נוסף ב:
הירידה נובעת, בין היתר אך לא רק, מירידה במספר האנשים בגילאי האוניברסיטה בארה"ב בתקופה זו. סיבות נוספות קשורות להוצאות הקולג' שעלו ולהכרה גוברת בקרב סטודנטים אודות דרכים נוספות לפיתוח קריירה. דבר נפוץ בעיקר בקרב גברים.
ראו מידע נוסף ב:
עד שנת 2023, רק 44% מהסטודנטים היו גברים. ייתכן שזה נובע, לפחות בחלקו, מכך שרבות מהקריירות המשלמות והמספקות שאינן דורשות לימודים אקדמיים נתפסות באופן סטריאוטיפי כקריירות גבריות - חשמלאי, אינסטלטור, נגר, מכונאי וכדומה.
בשנים האחרונות, חברות רבות שבעבר דרשו תואר אקדמי לעובדים ביטלו דרישה זו.
ראו מידע נוסף ב:
הן מגלות שהשכלה אקדמית אינה מציידת אנשים בכישורים הנדרשים לתפקיד ולכן עדיף להן להעסיק אנשים צעירים ונלהבים, אשר להוטים לקבל הכשרה תוך כדי עבודה ומוכנים להתחיל בשכר נמוך יותר. לשם כך לאחרונה חל חידוש בתוכניות ההתמחות. על פי משרד העבודה האמריקאי, מספר המתמחים החדשים בארה"ב גדל ב-82% בין 2008 ל-2021 וסוגי הקריירות שעבורן הופיעו התמחויות התרחבו.
ראו מידע נוסף ב:
מחשבות נוספות
מה יקרה בחזון זה למוסדות החינוך הקיימים כיום? בתי הספר המדורגים מכיתות גן עד י"ב ייעלמו בהדרגה ויוחלפו במרכזי למידה מעורבים בגילאים התומכים בחינוך עצמי. אוניברסיטאות ימשיכו, עם תמיכה ציבורית, כמרכזי מדע ולימוד. הן לא ירשמו "סטודנטים", כפי שאנו תופסים אותם כיום, אלא כמו מוסדות אחרים יביאו עוזרים וחניכים שחלקם עשויים להמשיך הלאה ולהפוך למדענים וחוקרים מן המניין.
במחשבה שנייה, אני מרגיש מחויב לציין שעבור סטודנטים רבים, הלימודים האקדמיים אכן ממלאים תפקיד חשוב למדי בעולם של ימינו. זהו מעין בית אמצע הדרך לבגרות. זהו מקום להתרגל לחיים הרחק מהבית, להיחשף למגוון גדול יותר של אנשים ממה שהכירו בעבר ודרך כך למגוון גדול יותר של נקודות מבט על העולם. במובן זה זו יכולה להיות חוויה מרחיבה המנערת את האדם מהפרוכיאליות. אבל ההתמחויות וחוויות העבודה המוקדמות שתיארתי כאן יכולות לשרת תפקיד דומה ואני מזהה צורך לחשוב על כך יותר. אולי נוכל לפתח משהו דומה למעונות מכללות שבהם מבוגרים צעירים יוכלו לחיות בקהילה, אם ירצו בכך, בזמן שהם עובדים בהתמחויות שונות. הם עשויים להיראות קצת כמו בתי אבות לקשישים אבל בתחילת ולא בסוף החיים הבוגרים. הייתי שמח גם לראות הרחבה של גרסאות ביתיות של חיל השלום, כמו AmeriCorps VISTA, שבהן קבוצות של צעירים מתחומי חיים שונים יוכלו לחיות ולעבוד יחד כדי להילחם בעוני ובבעיות ביתיות אחרות.
ועכשיו, מה דעתך? האם את/ה מדמיין/ת עתיד חינוכי דומה או שונה ממה שתיארתי כאן? האם אני אופטימי מדי או סוטה לחלוטין מהמסלול בתחזית שלי? איזה ניסיון או ראיות יש לך שמאשרים או דוחים את ההצעות כאן? עמוד זה הוא, בין היתר, פורום לדיון. שאלותיך, מחשבותיך, סיפוריך ודעותיך מוערכים ומתייחסים אליהן בכבוד על ידי ועל ידי קוראים אחרים, ללא קשר למידה שבה אנו מסכימים או לא מסכימים. תגובות הקוראים מוסיפות לערך של מכתבים אלה עבור כולנו.
קישור לאתר של פרופ' פיטר גריי בו ניתן לכתוב התייחסויות ולקרוא התייחסויות שכבר נכתבו על ידי קוראים/ות:
הערה: מאמר זה הוא גרסה מעודכנת ומורחבת במקצת של מאמר שפרופ' גריי פרסם במקור כפוסט בבלוג Psychology Today
תגובות