תפקיד הצוות בסאדברי ואלי- חנה גרינברג

Hanna Greenberg, 1999. "The Role of Staff at Sudbury Valley". In Reflections on the Sudbury School Concept, Edited by Mimsy Sadofsky and Daniel Greenberg. Sudbury Valley School Press.

בכל פעם ששואלים אותי מה תפקיד הצוות בסאדברי ואלי, אני אובדת עצות. ברור שאני יודעת מה עמיתי ואני עושים בבית הספר ואני יכולה לתאר זאת בקלות, אלא שזה לא באמת יהווה תשובה לשאלה. אנשים יהיו שבעי רצון עם נשיב שאנחנו מנהלים את בית הספר, משוחחים עם תלמידים, שאנחנו מלמדים אותם נושאים כגון מתמטיקה, אומנות וסקי. הם ירצו לדעת שאנחנו זמינים לאסיפות הורים, שאנחנו מסייעים לתלמידים להיכנס לקולג', או להתקבל לעבודה, שאנחנו קוראים את מה שהם כותבים, ובאופן כללי שאנחנו עושים את מה שמצופה ממורים לעשות עבור תלמידיהם.

הצוות בסאדברי ואלי עושה את כל הדברים הללו ועדיין תיאור של הפעולות שנעשות לא יבהיר את מהות העשייה של הצוות בבית הספר. זה דומה לאמירה שהורות מורכבת מדאגה להזנה, הלבשה ומתן מחסה לילדים, כמו גם להקנות להם מיומנויות, ללמד אותם כללי התנהגות, עקרונות מוסריים וכד'.

מדוע זה כל כך קשה לתאר את מה שאנחנו עושים? מאחר שהחלק העיקרי ממה שאנחנו עושים הוא בלתי מוחשי, לא ניתן לחזות אותו והוא משתנה באופן תדיר. לאחרונה קראתי מאמר בסמיטוסניאן (Smithsonian, July 1994, p. 78) שכותרתו: "ילדים לא צריכים ציוד הם צריכים הזדמנות". המאמר עסק בנושא: איך ילדים משתמשים בגני שעשועים. התברר שהם מעדיפים לחפור גומות בחול, לשחק במקלות ובענפים או לטפס על עצים, מאשר לשחק במבנים המעוצבים בקפידה אשר מצויים בגני שעשועים רבים ברחבי העולם. האנשים שעיצבו ובנו את גני השעשועים חשבו שצבעיהם מלאי החיים של מבנים אלה, המנהרות והסולמות, ישמחו את הילדים. אבל התברר שזה לא מושך את תשומת ליבם של הילדים לזמן רב. נראה שילדים מעדיפים מקומות שלא תוכננו על-ידי מבוגרים, מקומות שהם מגלים בעצמם. מאמר זה הזכיר לי טעות שעשינו בשנים הראשונות בבית הספר. רכשנו מבנה עץ מורכב לילדים עליו ניתן היה להיתלות ולטפס. היו לנו מקורות מימון דלים אבל חשבנו שהשקעה במבנה זה תהייה בעלת ערך מאחר שהילדים יעשו בו שימוש רב. תחילה הילדים בחנו אותו, אבל לאחר פרק זמן קצר הם השתעממו והותירו את מבנה העץ ללא שימוש. לאחר זמן מה הסרנו אותו. למדנו שיעור: כמה שפחות נתכנן כך יהיה טוב יותר. למדנו שעלינו לאפשר לילדים לומר לנו למה הם זקוקים במקום לצפות זאת. אבל רק עכשיו אני מבינה את המשמעות של שיעור זה – ילדים אוהבים לחקור מקומות לא מתוכננים ולא ידועים והם מעדיפים לעשות זאת ללא הכוונה והנחיה של מבוגרים. הם עושים זאת באופן אינסטינקטיבי. זה חלק מהטבע שלהם. אני מאמינה שזה חלק מהטבע האנושי לגלות ולחקור דברים לא ידועים ופחות ללכת במקומות שאחרים חקרו והלכו בהם לפניך, זאת כדי להראות לנו מה בעיניהם היה ראוי שנראה. למשל, הציורים של אנדרו ויט (Andrew Wyeth) למדו אותי לראות צבעים בנוף של החורף הצפון אמריקאי שעד אז נראו לי חסרי צבע ובגוון שחור מדכא. אבל יכולתי להעריך את הציורים לאחר שחייתי תקופת מה באזור זה, חוויתי וחקרתי את המקום בעצמי.

תערובת של חוויות אישיות ולמידה מאחרים תהייה בדרך כלל דבר פורה. יחד עם זאת, לא ניתן לדעת מה המידה המדויקת של התערובת מאחר שזה ייחודי לכל מקרה ומקרה. וזה מביא אותי לתפקיד הצוות בסאדברי ואלי. אנחנו חלק מהנוף שהילדים חוקרים. אנחנו המבוגרים בטווח הגילאים שקיים בבית הספר בו הם מתקשרים. לעיתים אנחנו מלמדים אותם לראות דברים מנקודת מבט חדשה. לעיתים הם יהיו אלה שיובילו ויראו לנו דברים שלא ראינו קודם. זה קורה באופן ספונטאני ומקרי ולעולם זה יהיה חדש ושונה.

הערך המוסף של צוות לחיי התלמידים עולה על סך המפגשים הקטנים הרבים שמרחשים, מפגשים שמרביתם עשויים להיראות חסרי חשיבות. לאורך הזמן תלמידים לומדים לגלות שנוכחות אנשי צוות העשירה אותם בדרכים שהם לא יכולים לתאר, אולם הם בעלי ערך וזוכים להכרה. הם יאמרו שהם אוהבים את איש/אשת הצוות, או נהנים לשוחח איתם, שהם זוכים לעידוד ולתמיכה מהם. לעיתים רחוקות הם יוכלו להגדיר במדויק מה הם למדו מהצוות או מה היה הערך המוסף עבורם מהמפגש איתם. ועדיין, הם מעוניינים שנהיה בסביבתם והם רוצים שהצוות יהיה בבית הספר. אם כך, תפקיד הצוות בבית הספר הוא להשתתף בחיי בית הספר והתלמידים/ות. ככול שהאדם מעניין ואמיתי יותר, כך התלמידים יראו בחבר/ת הצוות אדם מקסים שיוכל לגעת בחייהם. אינך יכול לתכנן את זה, אינך יכול להעמיד פנים ואינך יכול לעשות דבר מלבד להיות מי שאת/ה באמת. המשמעות היא שמה שיש לך להציע לתלמידים כחבר/ת צוות זה פשוט את עצמך כאדם. ואז הם ימצאו דרכים לתקשר אתך, לחקור אותך וללמוד ממך. לצד זה יש את כל הדברים שיש לעשות כדי לתפעל את בית הספר פיסית ורוחנית – לנקות, לבצע מטלות, לדאוג ליחסי ציבור, לתחזק את הצמחייה, לתכנן טיולי מחנאות וכל שאר הדברים שצוות עושה כדי לדאוג שבית הספר יתפקד. קל לתאר את המשימות המפורשות, אבל זה כמעט בלתי אפשרי לתאר מה את/ה עושה כדי להפוך את עצמך נגיש לתקשורת. אולי אנלוגיה תוכל לסייע כאן. כולנו ראינו סידורי פרחי משי בבתים ובבניינים ציבוריים. תחילה הם נראים נפלא, אולם לאחר שנחשפנו אליהם לעיתים תכופות הם מתחילים לעייף אותנו. הם מעוצבים ומיוצרים בצורה יפה ועדיין הדמיון ביניהם ושניתן לתאר מראש איך הם ייראו, מתחיל בשלב מסוים לשעמם אותנו. הם חסרי חיים. בניגוד לכך פרחים אמיתיים תמיד מושכים ותמיד יפים. הם אינם רק יפים, הם מביאים להתרוממות רוח. הם חלק חי מהעולם הטבעי והם עוזרים לנו ליהנות מכך שאנו חיים. לא ניתן לסדר ולהגדיר את הצוות כמו פרחי משי. אנשי הצוות הם יצורים חיים וצומחים שהינם חלק מקהילת בית הספר.