טלפונים ניידים הפכו זה מכבר לחלק בלתי נפרד מחיינו. במונחים של פרופ' פיטר גרי הם חלק מהכלים התרבותיים בחברה. רבות נכתב ועוד ייכתב על המחירים והרווחים משימוש בטלפונים ניידים. בן דרייפר, איש צוות ב"מרכז מקומבר"(Macomber Center) בפרמינגהם מסצ'וסטס כתב מאמר קצר בו שיתף בחלק מהחוויה שלו מהמפגש עם טלפונים ניידים במרכז מקומבר. ברור שהדברים מעלים מחשבות ושאלות ולא מדובר במדגם מייצג. ועדיין, כדאי לקרוא. (ראו קישור למאמר המקורי בסוף הפוסט).
מדיה חברתית ובריאות נפשית בקהילת חינוך בהכוונה עצמית
מאת: בן דרייפר תרגום: חנן ריינר
לאחרונה ישבתי בקצה החדר המשותף של מרכז מקומבר שבו נמצאים כל הכיסאות והספות הנוחות. שלפתי את הטלפון שלי כדי שאוכל להגיב למייל שקיבלתי מהורה. ישבו סביבי על הספות שבעה בני נוער שגם הטלפונים שלהם בחוץ. פתאום התחלתי להרגיש מודע לעצמי. מה אם הורה נכנס באותו רגע? הם עלולים לחשוב, "זה מספיק גרוע שכל המתבגרים האלה בוהים בטלפונים שלהם, אבל בן הוא איש צוות. אין לו משהו חשוב יותר לעשות?"
למעשה, שלחתי אימייל להורים, חלק מהותי מהעבודה שלי. אבל איך הם ידעו את זה? כנראה נראיתי כאילו אני גולל ברשתות החברתיות, בדיוק כמו בני הנוער שישבתי איתם.
עדיין יש משהו במכשירים הניידים האלה שכולנו סוחבים איתנו עכשיו, אשר, ללא קשר למה שאנו עשויים לעשות בהם, גורם לזה להיראות כאילו אנו עוברים מניפולציות חסרות אונים על ידי האלגוריתמים שלנו.
ואז עלה לי משהו: אם סמארטפונים גורמים לכולם להיראות כאילו הם גוללים, אולי גם ההנחה שלי לגבי מה שבני נוער עושים בטלפונים שלהם הייתה שגויה? הנחתי שבזמן שעשיתי משהו "חשוב" בטלפון שלי, הם, כמו רוב בני הנוער עם סמארטפונים בימינו, כנראה הסתכלו על TikTok או אינסטגרם. החלטתי לעשות סקר מאולתר. שאלתי כל אחד משבעת המתבגרים, בזה אחר זה, מה הם עושים בטלפונים שלהם.
אחת עסקה בעריכת מוזיקה שהיא יצרה. אחד השתמש בסימולטור בורסה שאפשר לו לצבור ידע ומיומנויות הנדרשות להשקעה ולמסחר ללא סיכון בהפסד כסף אמיתי. ילד אחר, שהיה אובססיבי לרכבות, מטוסים ומכוניות מאז שהיה קטן, השתמש בסימולטור רכבת כדי ללמוד על תכנון עיר. בחורה שמתחרה במופעי סוסים צפתה בסרטון של הופעתה מהיום הקודם. היא ניתחה את זה כדי לראות מה היא יכולה לעשות אחרת בפעם הבאה כדי להשיג ציון גבוה יותר. ילד אחר שהפך להישגי מאוד באומנויות לחימה, צפה בהדרכות למהלך מסוים שהוא ניסה לשלוט בו. שתי בנות הודו בבושה ששיחקו משחקים שבעיניהן היו מטופשים אך מהנים. ילד אחד שיחק משחק שבו אתה מטפל בחווה הוירטואלית שלך והשני שיחק משחק שבו אתה מטפל במשפחה הוירטואלית שלך. אף אחד לא גולל ברשתות החברתיות. במקום זאת, כולם עסקו בתחומי עניין שלהם באופן שהטכנולוגיה הדיגיטלית הקלה על כך במהלך 20 השנים האחרונות.
עכשיו הייתי אפילו יותר סקרן. האם במקרה תפסתי את הילדים האלה ברגע הנכון או שהשימוש ברשתות חברתיות בקרב בני נוער במרכז מקומבר נמוך משמעותית מהממוצע? עם כל הדיבורים בימים אלה על ילדים שמבלים יותר מדי זמן בסמארטפונים שלהם, אולי כדאי לחקור את זה יותר. אז הזמנתי את כל מי שמעוניין לבוא ולהצטרף לדיון על מדיה חברתית ולענות על כמה שאלות לפוסט שחשבתי לכתוב בבלוג.
הפעם הקבוצה הייתה קצת יותר גדולה. זה כלל שניים עשר ילדים בסך הכל; בן שלוש עשרה, בן ארבע עשרה, שישה בני חמש עשרה, שלושה בני שש עשרה ואחד בן שבע עשרה. רק ארבעה מתוך בני השנים עשר אמרו שהם משתמשים במדיה חברתית. כששאלתי את האחרים למה הם לא בקטע, הם אמרו דברים כמו: "לא צריך את זה", "לא מעוניין" ו"לא באמת אכפת לי מזה".
מעולם לא אסרנו או הגבלנו את השימוש במדיה החברתית ב"מרכז מקומבר", אבל לא יכולתי שלא לתהות האם הוריהם מטילים עליהם מגבלות כלשהן? הם אמרו שהבחירה להתרחק מהמדיה החברתית הייתה שלהם ולא הגיעה מצד הוריהם ושהם יכולים להיות בה אם ירצו.
כל ארבעת הילדים שכן משתמשים ברשתות החברתיות ענו את אותה תשובה כשנשאלו כמה זמן הם מבלים בזה: "בדרך כלל לא יותר משעה ביום, בעיקר בבוקר לפני שהחברים שלהם מגיעים למרכז. ברגע שהחברים שלהם שם", הם אמרו, "יש עוד הרבה דברים טובים יותר לעשות".
למה הם לא דומים יותר לילדים אחרים בגילם? כמה מהם אמרו שהם מאמינים שילדים בבית ספר רגיל מוקפים בילדים אחרים שנמצאים ברשתות החברתיות ולכן הם מרגישים לחץ להיות מעודכנים. "אז למה זה לא קורה כאן?" שאלתי, "מכיוון שחלק מכם על זה, למה זה לא מתפשט לשאר?"
"אני הולך על Reddit כי אני נהנה מזה", הגיב אחד מהם "אני יכול לדון בתחומי עניין שמעניינים אותי שאני לא יכול לדון בהם עם החברים שלי. אבל אני שמח בשביל החברים שלי שלא נמצאים ב-Reddit כי יש מקרים שנאמרים שם דברים לא ראויים, אז לעולם לא אנסה לגרום לחבר להצטרף לזה.
זה הוביל אותם לשיחה על רמות הרעילות היחסיות בפלטפורמות שונות של מדיה חברתית, ולאחר מכן לדיון מתוחכם כיצד מתפקדת דינמיקה חברתית מקוונת שלילית. למרות העובדה שרובם אינם ברשתות החברתיות, נראה היה שכולם היו מעודכנים היטב בתרבות המקוונת. ברור שהם לא מוגנים מהעולם הדיגיטלי שבו הם גדלים ונראה שיש להם יחס שונה לזה מאשר לילדים אחרים בני גילם.
בשלב הזה הרגשתי שמישהו צריך לומר משהו בעד המדיה החברתית, אז שאלתי אם למישהו מהם יש משהו טוב להגיד על זה. אחד מהם אמר שהם משתמשים באינסטגרם כדי להראות ולמכור את התכשיטים שלהם. אחר אמר שהוא אוהב לדון במוזיקה באינטרנט כי הוא אוהב הרבה להקות שהחברים שלו לא מתעניינים בהן. מישהו אחר אמר שהוא משחק במשחקים מקוונים שהחברים שלו כאן לא משחקים. הוא אוהב לדבר על המשחקים האלה וכך בעזרת האינטרנט הוא מגיע לאנשים שיודעים על מה הוא מדבר.
לבסוף אמרתי, "אבל מה לגבי גלילה? האם לאף אחד מכם אי פעם לא סתם מתחשק להסתכל על סרטוני אינסטגרם?" נראה שהם הרגישו שגלילה ברשתות החברתיות היא פעילות די מיטיבה. "אין בזה שום דבר רע, אבל זה לא מספק במיוחד". אחד מהם אמר שהם לא באינסטגרם או בטיקטוק כי הם מכירים את עצמם מספיק טוב כדי לדעת שזה לא יהיה טוב עבורם. אחר אמר שאם אתה יכול לעשות את זה בלי להישאב, אז זה יכול להיות צורה לא מזיקה של בידור. כששאלתי את אלה שנמצאים באינסטגרם ובטיקטוק למה הם לא נשאבים למה שהם מכנים "גלילה אובדנית", הם אמרו שהם פשוט לא נותנים לעצמם להישאב. אחד אמר שהוא אף פעם לא נכנס לרשתות החברתיות אם יש אנשים אחרים בסביבה לדבר איתם או לעשות איתם דברים. הוא אמר שהוא תמיד מעדיף לעשות משהו "אמיתי" עם חבריו אם האפשרות קיימת. אחר אמר שאין דבר בעולם שהוא מעדיף לעשות בכל זמן נתון מאשר לבלות עם חבריו וזו הסיבה שהוא לא משתמש ברשתות החברתיות כשהוא במרכז. אבל זו גם הסיבה שהוא משחק משחקים מקוונים כשהוא בבית, כדי להתחבר לחברים שלו כשהוא רחוק מהם.
נראה שהילדים האלה מודעים יותר לעצמם ולאופן שבו הם מגיבים להיבטים החיוביים והשליליים של החיבור לאינטרנט מאשר מבוגרים רבים. זה אישר משהו שתמיד האמנתי לגבי חינוך בהכוונה עצמית באופן כללי. צריך לסמוך על ילדים שילמדו בעצמם איך להתמודד עם סכנה, בין אם זו הסכנה הפיזית של טיפוס על עץ, הסכנה החברתית של פגיעה רגשית, או מקוונת. הסכנה להיתקל בחילופי דברים רעילים עם זרים או לבזבז יום שלם לעשות משהו מקהה, היא הדרך הטובה ביותר לעזור לילדים להשיג ידע עצמי, שליטה וביטחון עצמי.
אנחנו שומעים רבות לאחרונה על כך שהמדיה החברתית אשמה במידה רבה בשיעורים הגבוהים להטריד של חרדה ודיכאון בקרב בני נוער. כשאתה נכנס למרכז מקומבר, מה שאתה רואה זה הרבה בני נוער שמחים וכשאתה לומד שהשימוש שלהם במדיה החברתית נמוך עד לא קיים, אתה עלול לחשוב שרק עכשיו גילית למה הם כל כך שמחים ובריאים. אבל נראה לי הפוך: זה לא שהם שמחים כי הם לא משתמשים הרבה במדיה חברתית, אלא שהם לא משתמשים בהרבה מדיה חברתית כי הם שמחים. דבר אחד ששמעתי נאמר שוב ושוב, בצורה כזו או אחרת, היה שהילדים האלה אוהבים להיות ביחד במרכז ושיש להם חיים מלאים כאן. יש הרבה דברים מהנים ומעניינים שהם מעורבים בהם ביחד ולמדיה החברתית אין הרבה מקום בזה. אם כבר, זה יכול להפריע. ילד אחד אמר שהוא לא נכנס לרשתות החברתיות כשחבריו נמצאים בסביבה וזמינים לעשות דברים ביחד כי הוא חושש שהוא עלול לפספס משהו.
עמיתתי ונסה נירו אמרה לי שמאז שהיא עובדת כאן הדעות שלה השתנו לגבי מתן אפשרות לילדים לשהות ברשתות החברתיות. כ"מחנכת חוץ" (outdoor educator) במשך יותר מעשור, היא נהגה לחשוב שמדיה חברתית רעה לילדים. אבל לאחר שראתה כיצד ילדים מסדירים במרכז מקומבר את השימוש שלהם בטכנולוגיה דיגיטלית, היא החלה להאמין שמדיה חברתית אינה רעה מטבעה לילדים. כששאלתי מדוע היא מאמינה שהילדים הללו טובים יותר בוויסות השימוש שלהם במדיה החברתית מאשר ילדים בסביבות אחרות, היא הסבירה זאת כך: "בלימודים קונבנציונליים יש מעט מאוד זמן לחיבור חברתי אורגני ואותנטי. מבחינה התפתחותית, ילדים ובמיוחד בני נוער צריכים הרבה זמן כדי להתרועע. כשהצורך הפנימי הזה אינו מקבל את הזמן הראוי, הילדים עושים שימוש במדיה החברתית כדרך למלא את החלל הזה. אבל לא בשביל זה יש מדיה חברתית. המדיה החברתית אינה יכולה למלא את הצרכים האנושיים הבסיסיים שלנו לקהילה, ידידות והתקשרות חברתית. כאשר היא משמשת על ידי אנשים כתחליף לצרכים הבסיסיים הללו, הם יתקשו לווסת את עצמם. הילדים במרכז מקומבר עשויים להשתמש במדיה חברתית כדרך לחקור תחומי עניין שונים ולהתחבר לאנשים אחרים שחולקים את אותם תחומי עניין. אבל הם לא משתמשים בה כדי למלא צורך אנושי בסיסי כי הצורך הזה כבר מסופק בצורה אותנטית יותר".
ילדים שגדלים בקהילת חינוך בהכוונה עצמית כמו מרכז מקומבר מקבלים את הזמן והמרחב שהם צריכים כדי להבין מי הם ומה חשוב להם. הם מסוגלים להעמיק בתחומי העניין שלהם, לפתח קשרים חברתיים עמוקים ומשמעותיים וליצור חיים עשירים ומספקים יחד. זה לא כל כך מפתיע שאין להם הרבה עניין או זמן למדיה החברתית.
למרבה הצער, לבני נוער רבים כיום אין זמן או חופש ליצור לעצמם חיים משמעותיים ומספקים. חייהם מתוכננים ומנוהלים על ידי מבוגרים. זה לא מפתיע שבני נוער רבים בחברה של ימינו ירצו לבלות כל רגע פנוי בסמארטפון שלהם, שם הם יכולים לחוות חוויה שאינה מבוקרת, מפוקחת ונשפטת על ידי מבוגרים. אנחנו שומעים אנשים שמתנגדים לסמארטפונים לפני התיכון, טוענים לאי שימוש במדיה חברתית לפני גיל 16 ולא מאפשרים להכניס טלפונים לבתי ספר. נראה אכזרי להאשים את השימוש בסמארטפונים של בני נוער באומללותם. במקום זאת אנחנו צריכים לספק להם את הזמן והמרחב לפתח קהילה אותנטית ומרחב להגדרה עצמית.
#ככה_לומדים_בסאדברי
Comments