.png)
הורים מספרים
איזה יופי של תהליך זה עבורי ההורה, לצפות בילדיי מתעצבים, מתרחבים ומתכווצים, משנים ומשתנים. חוויה ייחודית ומאירת עיניים, חדשה וכל כך לא מובנת מאליה, ששינתה משהו מהותי בתפיסה שלי את מקומו וחשיבותו של ביה"ס בחיי הילדים.
סאדברי עבורנו הוא מקום שמאפשר לילד את הפנאי והתמיכה על מנת שיוכל לחקור את עצמו, עולמו והכוחות הטמונים בו.
הילד שלי הגיע בכיתה א לסאדברי והיום הוא בכיתה ה. הוא ילד עם ביטחון, הוא מדבר עם מבוגרים בביטחון ובגובה העיניים ואומר את אשר על ליבו ומה שהוא.
השנה הראשונה הייתה מאתגרת אבל הצוות הכין אותי לזה. יש שלב כזה, שלב ריפוי. הרגשתי שההסתגרות שהוא חווה בעצם משדרת את השאלה: האם כל החופש הזה אמיתי?
בנקודה הזו היינו צריכים להיות חזקים, הצוות עזר לכולנו להבין שזה הכל חלק מתהליך ריפוי - שחרור ובנייה של אמון חדש בתוכו. אמון במערכת, באנשים וכמובן בעצמו, בחיים.
אחרי שלוש שנים בסאדברי, הוא נער עצמאי, מלא ביטחון עצמי, יצירתי, מנגן, יוצר פרויקטים, יש לו מיומנויות למידה עצמית. והדבר החשוב מכל - למד לסמוך, להאמין ולדבר עם מבוגרים בגובה העיניים, חוויה נדירה לילד ויקרה מפז.
תודה ענקית על ילד שמצא את עצמו ואת דרכו ויקח את מה שלמד וחווה בסאדברי לכל מקום שהוא ילך.
עד כיתה ה' בני התקשה לשבת בכיתה. אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז. לא תפקד כלל בבית הספר והיה אומלל. אמר לצוות שהוא "אפס" ולא מסוגל ללמוד… מודה שהרעיון של 'סאדברי' נראה לי בהתחלה רדיקלי מדי. עם זאת, הייתי נחושה להוציא אותו מהמערכת. די היה לי שיגדל בקהילה מוסרית, ערכית, המגדירה ובונה את גבולותיה עם מבוגרים אכפתיים וילדים בגילאים שונים… כיום הוא בן 17, נער טוב לב, בעל קסם אישי, חרוץ, יוצר קשר טוב עם אנשים בגילים שונים. ומאמין בעצמו.
צריך הרבה סבלנות ואומץ לאפשר לילד שלך להתפתח בדרכו ובזמן שלו. הריק הזה, לכאורה, שבו הייתה 4 שנים, אפשר למשהו להבשיל. עדיין לא ניתן לכמת את היתרונות הנוספים שהיו לסאדברי ולמערכת האמונות על פיה בית הספר מתקיים. כמובן שהצוות שאיפשר והכיל ותמך כשצריך והיה תמיד שם כך שידעתי שיש על מי לסמוך . זו מערכת עם כללים מאד מובנים וחינוך לאי אלימות שאינני בטוחה שקיימת במוסדות אחרים. מערכת שבה הילדים הם שלוקחים אחריות על התנהגותם והתנהגות חבריהם.
גם בסאדברי היו אתגרים, לא הכל היה פרפרים ולבבות, ההתאמה לכללים של הקהילה דרשה התמודדות רגשית לא קלה, אבל במבט לאחור, אני כהורה, ממש מוקירה את סאדברי כמסגרת, בה יש לילד את החופש לגלות מי הוא ולהבשיל בהדרגתיות בלי הלחץ של תחרויות וחתירה למצוינות.